מי צריכה זירוז כשיש מרוץ

צריך לראות כדי להאמין - נעמה צובל זיו-אב לא מפסיקה לרוץ, כי זה מה שעושה לה הכי טוב, ואפילו ההריונות לא עצרו אותה.

״יש לי שני ילדים ובשני ההריונות רצתי עד יום לפני הלידה. בשניהם יצא שמירוץ הנשים סיכם את תקופת ההריון. בהריון הראשון בערב הייתי במירוץ הנשים בהרצליה ובבוקר הייתי כבר בחדר לידה, ובהריון השני בחמישי בערב הייתי במירוץ הנשים בתל אביב ובשישי בבוקר בחדר לידה.

בהריון הראשון כל כך פחדתי שיהיה לי קשה לחזור לכושר שאת המירוץ הראשון של עשרה ק"מ רצתי אחרי ששה שבועות ויום מהלידה ומרתון מלא 5.5 חודשים לאחריה, ובשני ההריונות השתתפתי במירוצים עד הסוף. אני טוענת שהריון זה דבר לא לגמרי שפוי והריצה עוזרת לי לשמור על השפיות.״

תעודת זהות

נעמה צובל (זיו-אב)

גיל: 34

מצב משפחתי: נשואה +2

עיסוק: בודקת תוכנה ומאמנת כושר (בודקת תוכנה באפליקציית כושר אם מתפלאים על הקיצוניות ??) 

כמה זמן רצה: 10 שנים

הריון זה דבר לא לגמרי שפוי והריצה עוזרת לי לשמור על השפיות

מתי ולמה התחלת לרוץ? (הסיפור שלך)

התחלתי לרוץ קצת בפארק הלאומי בתקופה מאוד לא טובה שלי. תקופה של חמש שנים בה גרתי לבד ובאופן כללי הייתי רוב הזמן לבד. היו כל מיני בעיות בחיי, ואני זוכרת שממש דיברתי לעצמי ואמרתי "צאי לרוץ, אמנם זה לא יפתור כלום אבל תוך שעה תהיי עם מצברוח טוב". הריצות הקצרות שלי התחילו במסלול של 2 ק"מ ולאט לאט הכושר עלה והגעתי ל-10 ק"מ. בשלב הזה, ידיד הציע לי להצטרף למירוץ רעננה. הגעתי לשם והתאהבתי במירוצים. בתקופות שאני לא מתאמנת למרתונים (שבהן תוכנית האימונים קשוחה ביותר), אני מגיעה כל שבוע למירוץ אחר.

מה הדבר שהכי זכור לך מתחילת הדרך שלך בריצה?

הכי זכור לי יום אחד מאתגר במיוחד בו הגעתי לרוץ כדי להוציא תסכולים ובאמצע הריצה היה לי ממש קשה, אז נכנסתי למן ריצה מדיטטיבית שלא יכולתי להפסיק ופשוט הגברתי קצב ורצתי המון זמן עד שלא יכולתי יותר לרוץ. עצרתי, נשמתי, קניתי קפה והמשכתי ללכת עם חיוך.

עוד זכרונות חזקים הם דווקא הדברים המטורפים יותר:

תמיד הצהרתי שלא ארוץ יותר מ-10 ק"מ ובאחד מהמירוצים, בתקופה שהייתי לא ממש בכושר, נרשמתי למירוץ של 5 ק"מ (היו עוד מקצים במירוץ הזה של 10 ו-21 ק"מ). עשר דקות לפני ההזנקה, אמרו ברמקול "רצי חצי מרתון מוזמנים להגיע לקו הזינוק בעוד כעשר דקות". הסתכלתי על בעלי, הוא הסתכל עלי, אמר לי: "אין מצב, יא משוגעת". אחרי 5 דקות עמדתי על קו הזינוק ובעלי הלך לעמדת הרישום לשנות לי את המקצה לחצי מרתון הראשון שלי.

אני צריכה את הזמן היומי שלי בריצה עם עצמי

גם למרתון הראשון שלי סיפור דומה. כשהבת שלי הייתי בת ארבעה חודשים בעלי טס לחו״ל לכמה ימים וכ׳פיצוי׳ הבטיח לי שכאשר יחזור לארץ, אפילו שזה לפנות בוקר, אני אוכל ישר לצאת לרוץ והוא אפילו לא יגיד לי לשמור על עצמי אחרי הלידה ולרוץ מעט. אז יצאתי וחזרתי אחרי 19 ק"מ, אחרי כמה ימים רצתי 25 ואחרי כמה ימים 27 ואז הוא אמר לי בתור בדיחה שבסוף ארוץ מרתון. מפה לשם נרשמתי למרתון שהתקיים בדיוק חודש אחרי וסיימתי מרתון מלא כשהבת שלי הייתה בת 5.5 חודשים.

מה את אוהבת בריצה? מהי הריצה עבורך? 

הריצה עבורי היא זמן שלי לחשוב. אני אוהבת לשמוע תוכניות רדיו ולעיתים אפילו תוכניות סטנדאפ. זה זמן שאני מרגישה שאני נותנת לעצמי יחס, בריאות, כושר, מגיעה לתובנות ובעיקר נהנית. יש לי שני ילדים ובעל והם הדבר הכי טוב שקרה לי, אבל עם זאת אני צריכה את הזמן היומי שלי בריצה עם עצמי, אפילו אם זה רק חצי שעה לפעמים.

מה האתגר הכי גדול בשבילך בריצה, ומה היה האתגר בתחילת הדרך?

כרגע מאוד קשה לי לשלב את האימונים כי אני גם עובדת במשרה מלאה וגם אמא, אבל כן החלטתי להתכונן למרתון אז הדרך לשלב את זה היא להניק כל הלילה, לקום בחמש, לצאת לריצה של עד 10 ק"מ, להגיע הביתה, להתקלח, לארגן את הילדים ולצאת לעבודה (להגיע לעבודה עד 8). בימי שישי אני יוצאת לריצה של 30 ק"מ פלוס מינוס. בערב לפעמים הולכת עם חברה ולפעמים מחליפה את אימון הבוקר באימון משקולות ו-TRX בבית. 

אם לא הייתי רצה… הייתי, כמובן, רצה.

האם יש לך משפט שמלווה אותך בהקשר של הריצה? 

אף פעם לא התחרטת שרצת. כן, לא כל ריצה בא לי לצאת. לפעמים אני עייפה מלילות לבנים והנקות ובא לי לישון. אבל אף פעם לא התחרטתי שרצתי.

טיפ קטן ומועיל לנשים שרוצות להתחיל לרוץ 

להתחיל לרוץ לאט מאוד. לא לנסות לרוץ ספרינט "עד המנורה השלישית בשביל" כי אז הדופק עולה מהר והריצה נראית בלתי אפשרית. אם מתחילים ממש ממש לאט, ממש בקצב זחילה, אפשר להתמיד בריצה כמה דקות, ומפה הדרך להרגיל את הגוף לריצה של זמן ממושך ובהמשך גם הגברת קצב זה רק עניין של זמן.

טיפ של הלייף - על הריון וריצה

הריון הוא לא מחלה, אבל הוא בהחלט ״מצב״. הגוף והנפש נמצאים במצב לא שגרתי, שבו הם חוויים שינויים תכופים שמייצרים גם מתח ועייפות לעתים. בעקרון, ההמלצה הגורפת היא לא להתחיל פעילות שאינך מורגלת בה בהריון, אבל אם רצת כדרך קבע עד שגילית שאת בהריון אין שום סיבה שלא תמשיכי לרוץ גם במהלכו - אם ההריון תקין כמובן. 

בריצה בהריון מומלץ להיות קשובה מתמיד לגוף, להתאים את הקצב והמרחק ליכולת החדשה, לא לעזוק בתחרות אלא בהנאה שבפעילות הגופנית, ולהוריד עצימות ככל שנדרש. 

אם לא רצת קודם להריון ודווקא עכשיו מתעורר בך החשק לרוץ, תוכלי להתייעץ עם הרופא ולקבל הנחיות, אבל בכל מקרה תוכלי להתחיל בהליכות, אפילו מואצות וארוכות, שישפרו את הכושר הגופני שלך, יסייעו לך במהלך ההריון עם תחושת הכובד והעייפות ויכינו את הגוף ללידה נוחה וזורמת יותר.