לוקחת את הריצה ללב

בדיוק לפני ארבע שנים אושפזה סימונה בבית החולים אסף הרופא עם אבחנה של דלקת בקרום הלב ואי ספיקת לב. מאישה מתפקדת וחופשיה היא הפכה לחולה, אושפזה בטיפול נמרץ, ושוחררה מהאשפוז לשבעה חודשים בבית. 

סימונה לוי פדידה, מספרת איך הגיעה למצב ששקלה כמעט 100 ק״ג, ועל הרגע שבו החליטה שהיא יוצאת לרוץ, בדרך שלה, בקצב שלה וששום דבר לא ישבור אותה.

תעודת זהות

סימונה לוי פדידה

גיל: 35

מצב משפחתי: נשואה+ 1

עיסוק: מנתחת התנהגות מוסמכת

כמה זמן רצה: שנתיים

מתי ולמה התחלת לרוץ?

לפני ארבע שנים, אחרי חצי שנה של סימנים מקדימים והרגשה לא טובה, רופאה אחת שלחה אותי למיון, שם לאחר 12 שעות של בדיקות ואשפוז בטיפול נמרץ ביניים אובחנה אצלי דלקת בקרום הלב ואי ספיקת לב. הייתי מאושפזת בבידוד שבוע שלם, ולאחר השחרור שהיתי שבעה חודשים בבית, נוטלת סטרואידים במינון גבוה ותרופות נוספות, אסורה לכל פעילות גופנית. המשמעות של הטיפול ושל השינוי הקיצוני באורח החיים הייתה אכילה ללא שליטה, חוסר שינה וכאבים בגוף בכל שינוי מינון של התרופות. נכנסתי לשבעה חודשים של אבדן שליטה. הגעתי למשקל של כמעט 100 ק״ג. 

אבל לאורך כל הדרך סירבתי להתייאש. בכל ביקור אצל הקרדיולוג ביקשתי אישור לפעילות גופנית - אני, בטטת כורסא שהתקרבה ל- 100 קילו, רציתי רק דבר אחד- שהקרדיולוג יאשר ספורט. וברגע שאישר ניסיתי להתחיל לרוץ. לקח לי מספר חודשים ולפני כשנתיים התחלתי לרוץ באופן מסודר.

מה הדבר שהכי זכור לך מתחילת הדרך שלך בריצה?

מירוץ לוד הראשון היה הניסיון הראשון שלי להשתתף במירוץ. נרשמתי למקצה העממי, 2 ק״מ. הצלחתי לרוץ 50 מטרים ואת השאר הלכתי. 50 מטרים של ריצה בלבד. מאז אני חוזרת בכל שנה למירוץ לוד לחוויה מתקנת.

בזכות הריצה אני בריאה לחלוטין - בלב ובנפש

מה את אוהבת בריצה? מהי הריצה עבורך? 

את השחרור, את העובדה שבזכות הריצה אני בריאה לחלוטין- בלב ובנפש. היום אני אוהבת כל צעד בריצה.

מה האתגר הכי גדול בשבילך בריצה, ומה היה האתגר בתחילת הדרך? 

זה התחיל מהאתגר לרדת במשקל. שקלתי 100 קילו ורציתי שהקילוגרמים העודפים יעלמו. התחלתי בהליכות, לפעמים על מסילה, ובאמת לאט לאט המשקל ירד. כשהגעתי ל-80 ק״ג נרשמתי לחודש ניסיון אצל שירה וסרמן, המספרים על המשקל התחילו להיראות מוכרים יותר, ונשארתי עד היום. 

בתחילת הדרך רציתי להגיע לקו הסיום, רק שם הרגשתי את הניצחון. היום האתגר הכי גדול הוא להנות מכל צעד, להבין שהדרך היא המטרה והניצחון האמיתי. 

אתגר נוסף, בגלל שההנחייה הרפואית מחייבת אותי לא לחצות 80% מהדופק המקסימלי שלי, הוא להצליח לרוץ לאט. הרבה פעמים הסביבה של הרצים עוסקת בקצב, בתוצאה, אבל אני הבנתי שאם אני רוצה לרוץ - הקצב לא מעניין. 

התוצאה החברתית - לרוב אני לא מוצאת עם מי לרוץ.

התוצאה הבריאותית - שיפור אדיר, פה אני מנצחת כל ריצה מחדש.

בתוצאה הבריאותית אני מנצחת כל ריצה מחדש

איך משתלבת הריצה עם שאר תחומי החיים שלך? 

לפי תקופות- בתקופות עומס מפחיתה אימונים ויוצאת בלילות אם צריך, בתקופות יותר רגועות הריצה היא חלק בלתי נפרד מסדר היום.

היום כל מה שאני עושה קשור לאורח חיים בריא ולהבנה שאפשר הכל. המחלה הביאה אותי להרגיש הכי חזקה בעולם. לפעמים אני מרגישה שאני שוחה במשברים אבל איכשהו, כשאני מזכירה לעצמי את הדרך הזו, אני מרגישה שלא קיים מה שבאמת ישבור אותי.

אם לא הייתי רצה הייתי… מבצעת כל פעילות גופנית אחרת ומנסה לרוץ. 

האם יש לך משפט שמלווה אותך בהקשר של הריצה? 

השיר של מריה קארי, hero, מתנגן לי בכל ריצה וריצה.

טיפ קטן ומועיל לנשים שרוצות להתחיל לרוץ 

תקיפו את עצמכן ברצות נוספות, העומס של החיים לפעמים מביא אותנו לויתורים אבל כשאנחנו לא לבד האימון יקרה. אתן גיבורות באמת ובסביבה הנכונה אתן תצליחו.

טיפ של הלייף - אף אחד לא רודף אחרייך 

אחד החששות של מי שרוצה להתחיל לרוץ הוא חוסר היכולת לעמוד בקצב, הרי בבית הספר לימדו אותנו שכדי להצליח במבחן צריך לרוץ מהר, אבל האמת היא שבחיים האמיתיים אף אחד לא עומד בקצה המסלול עם סטופר. 

ריצה איטית היא ריצה בריאה במיוחד, היא מצויינת לשיפור פעילות הלב, משפרת את הכושר הגופני בהדרגה וגם מסייעת לשריפת שומנים טוב יותר מריצה מהירה. בריצה איטית יורד באופן משמעותי החשש מפציעות, משם שהיא איננה מעמיסה על השרירים והרצועות כמו ריצה עצימה, ובאופן כללי - היא עושה רק טוב. 

אז אם את רוצה לרוץ, שימי בצד את כל מה שחשבת על ריצה, תבטיחי לעצמך שלא להשוות אותך לאלה שיעקפו אותך בצעד מהיר משמאל, וצאי לרוץ - חצי דקה של ריצה איטית מאוד, ואחריה עברי להליכה עד שתוכלי לרוץ שוב. לאט לאט תוכלי לרוץ דקה, ולאחריה יתווספו דקות נוספות, ועם הדקות תבוא ההנאה, ואת תביני שאפילו שאת רצה אף אחד לא באמת רודף אחרייך, את עושה את זה רק למענך, בשביל הבריאות ובשביל ההרגשה הטובה.